<h1>רבינו ירוחם נ"י ח"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
וא"ו דויזתא צריך לממתחא בזקיפא זה פשוט במגלה ויש מפרשים להאריכה בכתיבה והיא מאלפ' ביתא דאותיות גדולות.
שירה של בני המן אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה זה פשוט במגלה ופירש בעל הלכות גדולות אריח ואת ואת ואת לבנה פרשנדת' דלפון אספת' שלא תהא תקומה למפלתן של רשעי'. ואם תקשה משירת האזינו דכתיב במס' סופרי' שהיא לבנה על גבי לבנה, יש לתרץ שלא תהא תקומה לשופכי דם נקי כדכתיב כי דם עבדיו יקום. כתוב במסכת סופרים [פי"ג ה"ו] איש בריש דפא ואת בסופה ועשרת בסוף ופירש רבינו יצחק כזה.
איש		ואת
פרשנ'	ואת
דלפון	ואת
אספת'	ואת
פורת'	ואת
אדליא	ואת
ארידת'	ואת
פרמש'	ואת
אריסי	ואת
ארידי	ואת
וזיתא 	עשרת.
כתב הרמב"ם דמגלה אינה צריכ' עבוד לשמה.
צריך לשרטט המגלה כשכותבה כמו מזוזה שהיא אמתה של תורה כך פשוט במגלה.
<h2>דף יח:</h2>
צריך לקורא שתהא כתובה כלה לפניו לכתחלה אבל בדיעבד אם השמיט בה (הקורא) [הסופר] פסוק אחד כשרה ואומר אותו פסוק על פה כך פשוט במגלה. ועוד פשוט אם היו שם אותיות מטושטשות או מקורעות אם רישומן ניכר כשר' ואם לאו פסולה לקרות בה ודוקא ברובה אבל במקצתה בדיעבד כשרה כמו שכתבתי אפילו השמיט בה הסופר.
ועוד פשוט שאסור לכתוב [מגילה] אפילו אות אחת שלא מן הכתב.
<h2>דף יט.</h2>
היתה כתובה בסם בסקרא פירוש סם זרניך סקרא אלמגרא קומוס פירש סמ"ג הנקרא גומא בלעז בקנקנתו' קפרושא בלעז על הדפתרא כלומר קלף דקמיח ומליח ואינו מתוקן בעפצים ועל הנייר לא יצא עד שתהיה כתובה אשורית על הספר ובדיו. וכתב רבינו תם כי הקלפים שלנו שהם מתוקנים בסיד כי הם טובים לכתוב המגלה כי תקון הסיד כל כך טוב כמו בעפצים.
צריך לתפרה בחוטי גידין ואם תפרה בפשתן פסולה זה פשוט במגלה. ועוד פשוט ואם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה ובלבד שיהו משולשים פרש"י שיהא מראש מקום היריעה עד מקום תפירת הגיד האחד כמו ממנו עד הגיד השני ומן השני לשלישי ומן השלישי עד סוף היריעה ורי"ף כתב שלשה חוטי גידין שני' בב' קצות היריעה ואחד בתוך היריעה ובלבד שיהו משולשים כלומר שאותו שבתוך היריעה הוא באמצע ממש ויש להחמיר במגלה ולהטיל בה חמשה חוטי גידין כשני הפירושים. הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא ודוקא בצבור אבל ביחיד יצא ואי מיחסרא או מיתרא משאר היריעות מעט אפילו בצבור יצא זה פשוט במגלה וכל זה מיירי בספרים שלהם שהיו כלם בגוילים אבל בספרים שלנו שאינם בגוילים פשיטא דלא יצא אפילו מיחסר' או מיתרא ואפילו ביחיד.
כתוב במסכת סופרים [פ"ב הי"א] צריך שיהא התפר חוץ לכתב ולא מבפנים.
